פסק-דין בתיק עת"א 42819-06-13

מבוא

1.                     לפני עתירה לביטול החלטת המשיבים להורות על הפסקה מנהלית של נשיאת עונש המאסר שהוטל על העותר בדרך של עבודות שרות והמשך ריצוי עונשו בין כתלי בית הסוהר וזאת בהתאם לסעיף 51ט' לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.                     העותר נדון לעונש מאסר לתקופה של שלושה חודשים וחצי. במסגרת גזר הדין נקבע כי עונש המאסר יבוצע בדרך של עבודות שירות. ביום 13.5.2013 החליט מפקד מחוז דרום בשירות בתי הסוהר להורות על הפסקה מנהלית של עבודות השירות. מכאן העתירה שלפני לביטול ההחלטה. המדינה מתנגדת לביטול ההחלטה ולשיטתה לא נפל בה כל פגם.

העובדות וההחלטה

3.                     מתוך המסמכים שצורפו לתגובת המדינה עולה כי ביום 18.9.2011 הורשע העותר בעבירה של החזקת סכין ובשתי עבירות של החזקה ושימוש בסם מסוכן. הוא הופנה לממונה על עבודות השירות לצורך קבלת חוות דעת על כשירותו לבצען. העותר לא התייצב לראיון במועד שנקבע והדיון נדחה (נספח ב' לתגובה). לאחר מכן נותח העותר והדיון נדחה. העותר זומן פעמיים נוספות לראיון אצל הממונה אך לא התייצב. בית המשפט נתן לו הזדמנות נוספת להתייצב לראיון אך העותר לא התייצב גם אליה. לבסוף הגיע העותר לראיון וביום 2.9.12 ניתנה חוות דעתו של הממונה שהעותר כשיר לביצוע עבודות השירות. מועד תחילת ביצוע העבודות נקבע ליום 21.11.2012 והעותר אכן החל לבצע אותן באותו היום בבית תמחוי כרמי העיר בירושלים.

4.                     המשיבה מפנה לכך שבחודשים דצמבר, ינואר ופברואר נעדר העותר ללא אישור מספר ימים (יומיים ללא אישור בחודש דצמבר, חמישה ימים ללא אישור בחודש ינואר ושלושה ימים ללא אישור בחודש פברואר). בבירור שנערך עמו במהלך התקופה הוא התנצל על היעדרותו. החל מיום 10.3.2013 הפסיק העותר להתייצב לעבודות השירות. לאחר שלא ענה לשיחות הטלפון זומן לשיחת בירור נוספת בפני המפקחת. הוא הסביר כי אינו יכול לשאת את עונשו מאחר והוא צריך "לפרנס את הבית". בעקבות כך שובץ למקום חדש - המרכז לרכיבה טיפולית, אולם העותר לא התייצב לביצוע עבודות השירות במקום זה.

5.                     ביום 22.4.2013 נערך לעותר שימוע. העותר טען במסגרתו כי אשתו לאחר לידה וכי הוא אב לשלוש בנות, חייב בתשלום דמי שכירות ואינו יכול להגיע למקום ביצוע העבודות החדש. לאור דברי העותר והתנהלותו החליט עורך השימוע להמליץ על הפסקה מנהלית של עבודות השירות. מפקד מחוז דרום של שירות בתי הסוהר קיבל את ההמלצה והורה על הפסקת העבודות.

הטענות

6.                     בעתירה שהגיש העותר בכתב ידו, כתב כי איננו מסוגל לבצע את העבודות בשל ההכרח לפרנס את משפחתו. הוא הוסיף כי הוא תומך נפשית ורגשית בהוריו שאיבדו בן חייל לפני כשנתיים. כן ציין כי נוכח המצב ביקש לשוחח עם הממונה הישירה שלו על אפשרות לעכב את ביצוען של יתרת ימי עבודות השירות - 16 יום - אך נתקל ב"קיר אטום ואפילו שרירות". הוא ציין כי מצבו הנפשי הולך ומדרדר וכי חבל שייקלע למצב של פירוק המשפחה. הוא הביע נכונות להשלים את עבודות השירות.

7.                     בנימוקים שהוגשו בכתב על ידי עורך דינו של העותר, נכתב בנוסף כי ההחלטה שקיבל מפקד מחוז דרום היא "העתקה מלאה" של ההחלטה שנכתבה על ידי עורך השימוע, מבלי שמקבל ההחלטה הפעיל שיקול דעת עצמאי או התייחס לטענות. עוד נטען שככל שתקופת עבודות השירות שנותרה היא קצרה יותר יש מקום לגלות אורך רוח כלפי עובד השירות שהגיע כמעט עד לסיום נשיאת עונשו. השימוע, כך לטענת העותר, לא היה ראוי והוגן ולא ניתנה לו האפשרות למצות את כל טענותיו. לא הוסבר לו מה להביא עמו לשימוע (מסמכים, תעודות רפואיות, פרטים לגבי חובותיו וחשבון הבנק). בנוסף נטען כי לא הייתה הצדקה לשינוי מקום ביצוע עבודות השירות במהלך התקופה והדבר נעשה כדי להכביד עליו וללמד אותו לקח.

8.                     טענה נוספת שמעלה העותר עניינה הייצוג על ידי עורך דין במהלך השימוע. העותר טוען כי אם היה נמסר לו מראש על זכותו להגיע לשימוע עם עורך דין היה מגיע אליו כשהוא נעזר בייצוג ויכול היה לסייע בפירוט טענותיו ותיאור מצבו באופן שהיה מאפשר לו לצלוח בצורה טובה יותר את השימוע. כך עולה כי חלק מהנתונים שהובאו באשר להיעדרויותיו אינו נכון, שכן להיעדרות אחת ניתן אישור ושני מועדים נוספים הם מועדים שבהם נעדר בשל יום זיכרון לאחיו, והדבר היה בהסכמה. זכות הייצוג מקבלת לטענת העותר משנה תוקף, מקום בו משמעות ההחלטה היא הכנסתו של אדם למאסר ממש חלף ביצוע עונשו בעבודות שירות.

9.                     העותר מוסיף וטוען לעניין סמכותו של מפקד גוש דרום בשירות בתי הסוהר להחליט על הפסקה מנהלית של עבודות השרות. סמכות זו, כך נטען, מסורה לנציב ולא הואצלה כדין למי שהחליט. בנוסף נטען כי המחליט לא הפעיל כל שיקול דעת עצמאי אלא נשען על המלצות שקיבל מהכפופים לו.

10.                 המדינה סבורה כי יש לדחות את העתירה שכן העותר לא ניצל את כל ההזדמנויות הרבות שניתנו לו, וניכר כי הממונה התחשב במצבו באופן מופלג אך העותר זלזל בכך. ניסיונות רבים שנעשו כדי לאתר את העותר לא צלחו והוא התחמק משיחות של המפקחת עד שהמסקנה היא כי אינו מכיר בפריבילגיה שניתנה לו על ידי בית המשפט בביצוען של עבודות השירות. ההחלטה להפסיק את עבודות השירות אינה רק מידתית וסבירה אלא מחויבת המציאות. משהעותר לא קיבל על עצמו את עול האחריות הנלווה לביצוע עבודות השירות וניכר כי אינו עושה די כדי להתמיד במחויבות זו - אין מנוס מלהחיל את עונשו בדרך של ריצוי עונש מאסר בפועל ממש.

11.                 אשר להיקף הביקורת השיפוטית על החלטות הנציב מפנה המדינה לפסיקת בית המשפט העליון בה נקבע כי אין בית המשפט שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של הנציב. במקרה זה החלטת מפקד מחוז דרום היא סבירה וראויה ואין מקום להתערב בה.

12.                 לדיון שהתקיים ביום 10.9.2013 לא התייצב העותר (שגם הגיע לאחר תום דיון קודם, שהתקיים ביום 27.6.2013). באותה ישיבה נדונו ההיבטים השונים העולים מהעתירה ונקבע כי המשיבים ישלימו את תגובתם תוך התייחסות לשאלה האם יודע העותר על האפשרות להיות מיוצג וכן יבהירו באשר להסמכת הגורם המחליט להחליט.

13.                 להשלמת הטיעון מטעם המשיבים צורף טופס הזימון לשימוע שעליו חתום העותר. מתוך הטופס נלמד כי כלולה בו הערה ולפיה הוא רשאי להיות מיוצג, וכי עליו להביא מסמכים שיכולים לתמוך בטענותיו. כן כלולה בו הבהרה כי בשימוע זה עלולה להתקבל החלטה שמשמעה ריצוי יתרת עונש המאסר מאחורי סורג ובריח, חלף עבודות השירות. המשיבים אינם סבורים כי קיימת חובת ייצוג על ידי עורך דין כפי שהשתמע מטיעוניו של העותר, אלא כי עליו להיות מיודע בדבר האפשרות הזו וכך נהגו. עוד טענו המשיבים באשר לטענות האחרות, כי החלטת מפקד המחוז התקבלה לאחר שהועברו לו המסמכים השונים והנתונים אודות העותר, וכי פעולתו באישור ההמלצה נהנית מחזקת תקינות. בכל הנוגע להסמכתו הפנו המשיבים לסעיף 1.3.1 לנוהל הפסקת עבודות השירות (נוהל מס' 04-1001) (להלן: " הנוהל"), הקובע הסמכה כללית למפקדי המחוזות בשירות בתי הסוהר. בשולי תגובתם מפנים המשיבים להתנהלות העותר גם כלפי בית המשפט כאשר בשניים משלושה דיונים התרחשו תקלות בהתייצבותו.

14.                 ביום 3.10.2013 התקיימה ישיבה נוספת שבה השלימו הצדדים את טענותיהם. העותר מיקד את טענותיו למעשה בשלוש טענות:

האחת עניינה כי הזימון לשימוע, שבו נכתב כי הוא רשאי להיות מיוצג, אינו מפנה לכך שהייצוג יכול להיעשות על ידי עורך דין. בעניין זה הפנה הסנגור להחלטה שניתנה בבית משפט זה (כב' השופטת מ' מזרחי) בעת"א 52298-05-11 עידן אברג'ל נ' הממונה על עבודות השירות גוש דרום (14.6.2011) וכן למקרה אחר שבו התקבלה בהסכמה עתירה של מי שלא נערך לו שימוע כאשר הוא מיוצג (עת"א (י"ם) 44154-11-11 גואד שוויקי נ' הממונה על עבודות השירות מפקדת גוש דרום (5.1.2012)).

הטענה השנייה נוגעת להסמכתו של מפקד מחוז דרום בשב"ס לקבל את ההחלטה. בעניין זה נטען תחילה כי לא הונחה כל תשתית לקבוע כי נעשתה הסמכה כדין למפקד המחוז. לאחר שבמהלך הדיון הגישה הפרקליטות כתב הסמכה שנתן נציב שב"ס לכל מפקדי המחוזות להחליט על הפסקה מנהלית של עבודות השירות מיקד הסנגור את טענתו בכך שההסמכה חייבת להיות אישית ולא כללית או לבעל תפקיד, תהא זהותו אשר תהא.